גזר דין בתיק ת"פ 2008-04-11

1.       ביום 3.4.11 הוגש כתב אישום, על פיו יוחסו לנאשם, יליד 1990, עבירות של איומים ושל התחזות כאדם אחר במטרה להונות, וזאת בגין שני אישומים נפרדים.  בכתב האישום המתוקן, שונתה העבירה שיוחסה לנאשם בגין האישום השני, לעבירה של ניסיון לקבל דבר בתחבולה. על פי עובדות האישום הראשון,  ביום 28.3.11, בזמן שבוצע חיפוש בביתו אמר הנאשם לשוטרים שנכחו "אני לא אתן לכם לבצע חיפוש", ולשוטר אלרועי עציוני אמר "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק, אני אהרוג אותך, אנחנו עוד נפגש בהמשך, אני אפגוש אותך כשאתה ללא מדים, היו כבר שוטרים כאלה שפגשתי בעבר". בהמשך הוסיף "אני אסגור איתך חשבון, אבל זה לא איום".   על פי עובדות האישום השני, ביום 9.2.11, לאחר חצות, ביקש הנאשם להיכנס למקום עבודתו, למפעל "פרי הגליל" שבחצור הגלילית. בכניסה למפעל,  כשנשאל על ידי המאבטח לזהותו, השיב כי הוא וחברו, שהיה עמו, באו מטעם משרד הבריאות לעשות ביקורת במפעל. כשנתבקש להציג תעודה, השיב כי היא מצויה ברכבו, וכשנתבקש להביאה ניסה לשכנע את המאבטח להכניסו למפעל ללא זיהוי. משסורב, עזב עם חברו את המקום.

2.       הנאשם כפר תחילה בעובדות כתב האישום,  אך ביום 5.12.11  הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון , במסגרתו יחזור הנאשם מכפירתו, יוגש כתב אישום מתוקן אשר בעובדותיו הוא יודה, והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. כאמור, כתב האישום המתוקן נבדל מהמקורי בכל הקשור לעבירה שיוחסה לנאשם בגין עובדות האישום השני. נראה כי השינוי נעשה על מנת למנוע הפעלת מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בעבר. לאחר שהוסבר לנאשם כי בית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון, הוא הודה בעובדות כתב האישום, והורשע בביצוע עבירה של איומים על פי סעיף 192 ל חוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - החוק) ושל ניסיון לקבל דבר בתחבולה על פי סעיפים 416 ו-25 לחוק.

3.       השיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו להחליט האם לאמץ את הסדר הטיעון או לדחותו תוארו בהרחבה בע"פ 1985/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577 (2002). לאור גישת האיזון, שנבחרה כמבחן ההולם את ההכרעה השיפוטית, תוך שימת לב לכך שהסדר הטיעון לא הביא לשינוי בעובדות האישומים אלא רק בהחלפת אחת מהעבירות שיוחסו לנאשם, וללא הסכמה באשר לענישה, מצאתי לנכון לאמץ את ההסדר ולא להתערב בו.

4.       ראיות לעונש - התביעה הציגה גיליון מרשם פלילי של הנאשם (ת/1) , ממנו עולה כי לחובתו שתי הרשעות בעבירות של הפרת הוראה חוקית, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, שיבוש מהלכי משפט, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, קשירת קשר לעשות פשע, נהיגה פוחזת של רכב, גניבה חקלאית ושוד מזוין.

5.       טיעוני המאשימה לעונש  - המאשימה טענה לצורך בענישה מרתיעה לאור חומרת שפת האיומים שהשמיע הנאשם כלפי השוטרים, אשר מייצגים  את מערכת אכיפת החוק במדינה. בנוסף לשיקולי הרתעה הצביעה המאשימה על הצורך במתן ביטוי לשיקולי גמול, לאור הרשעותיו הקודמות של הנאשם, היותו מעורב בשני אישומים במקרה הנוכחי וחוסר יכולתו להפיק לקחים ולחדול מהתנהגות עבריינית. כתמיכה לעמדתה לפיה יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל, בנוסף למאסר מותנה, קנס והתחייבות, הפנתה  המאשימה לע"פ (חי') 1292/06, מדינת ישראל נ' ריקי פרץ מיום 1.2.07  (להלן - פסק דין ריקי פרץ), שם דן בית המשפט המחוזי באיומים על ממלאי תפקיד במערכת אכיפת החוק, ביטל את פסק דינו של בית המשפט השלום וגזר על נאשמת 24 חודשי מאסר, מחציתם לריצוי בפועל ומחציתם כמאסר מותנה.

6.       טיעוני הסנגור לעונש -  הסנגור מנה שבע נסיבות אותן יש לראות כמטות את הכף לקולא: (1) הודיית הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון וחסכון זמן שיפוטי; (2) התנצלות הנאשם וחרטתו; (3) היותו עצור למשך חודשיים וחמישה ימים בטרם שוחרר למעצר בית; (4) תחושת הנרדפות אשר הנאשם חש בעת השמעת האיומים כלפי השוטרים, אשר ערכו חיפושים בביתו על בסיס חשדות כבדים שהתבררו כחשדות כוזבים; (5) הניסיון שעשה להיכנס בדרך תחבולה היה למפעל בו הוא עבד,  ואליו נקרא לבקשת מעבידו; (6) היותו תומך מבחינה כלכלית במשפחתו, החל מתקופת היותו קטין; (7) העובדה כי המעשים נשוא הרשעותיו הקודמות נעשו בתקופת היותו קטין.

7.       דברי הנאשם - הנאשם הודיע כי הוא מתנצל בפני השוטר כלפיו השמיע איומים. אביו של הנאשם סיפר כי בתקופה שלאחר האירוע השוטר ביקר בביתם, שתו קפה ויושרו ההדורים.

8.      מודל הענישה הנהוג בישראל הינו מודל מעורב, שאיננו מוגבל רק לאחד מהמודלים השונים - התגמולי, השיקומי, המניעתי או ההרתעתי.  (ראו, לענין זה, רות קנאי "היחס בין מטרות הענישה ושיקולי הענישה לשיקול הדעת של השופט בקביעת העונש" מחקרי משפט כרך י' (תשנ"ג) 39, 92 ). בע"פ 8191/08 גבארה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.5.10) ציין כב' השופט עמית כי "לא נקמנות ולא הרצון לרצות איש הם העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לגזור דינו של עבריין, כי אם השאיפה להגשים את התכליות הניצבות בבסיסו של הדין הפלילי, בכללן תכליות ההרתעה והגמול". הטלת עונש המאסר נועדה למספר תכליות: הרחקתו מהציבור ואיון מסוכנותו, הרתעת היחיד והרבים, שיקום העברין ורעיון הגמול (כב' השופט סוקול בתפח (חי') 1944-12-09 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 12.9.11)). התכלית של מאסר על תנאי הינה המאבק במועדות העבריין המסוים לאותו סוג של עבירות (ע"פ 6420/10 קלאודיו סלסנר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.8.11)).  ככל שהעבירות חמורות יותר כך קטן המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של מבצע העבירה (תפ"ח (ת"א) 1180/03 מדינת ישראל נ' אבו עובייד (פורסם בנבו, 4.5.04)).                                               

9.       באשר ל חומרת העבירה  -  מאחורי האיסור להשמיע איומים עומד האינטרס של החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין (ע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל פ"ד מג (3) 373, 378). אינטרס זה הביא להגדרת  השמעת איומים כמעשה פלילי, על אף שתוצאתה הינה קביעת איסור המתנגש עם חופש הביטוי.  אולם חומרה מיוחדת ייחסו בתי המשפט לאיומים אשר מופנים כלפי נציגי מערכת אכיפת החוק, כדוגמת שוטרים, במסגרת מילוי תפקידם. בפסק דין ריקי פרץ הנ"ל אמר בית המשפט:

"המעשה שבוצע חמור הוא. איום על תובעים בענין הקשור לטיפולם כנציגי מאשימה בתיק פלילי אינו בגדר של איום על אדם כפרט, כמשמעו בסעיף 192 לחוק העונשין. מדובר באיום על מערכת אכיפת החוק, על כל המשתמע מכך. תובעים אינם משרתים אינטרס פרטי בעת הופעותיהם בביהמ"ש כנציגי המדינה. הם פועלים כנציגי התביעה הכללית וטוענים בשם המדינה. מכאן, שאיום עליהם, מעבר להיותו בגדר של שיבוש מהלכי משפט, יש בו כדי להוות איום על כל מערכת אכיפת החוק.   לא ניתן לאפשר מצב בו שלוחי החברה, עליהם הוטל התפקיד לייצג את המדינה במלחמתה במפרי חוק , יהיו נתונים לאיומים על חייהם. חמור עוד יותר האיום על בני משפחה של אותם תובעים, שהם בוודאי אינם אחראיים למדיניות התביעה הכללית, לטוב או לרע".

באשר לחומרתה של העבירה של קבלת דבר בתחבולה, אשר בניסיון לה הורשע הנאשם - נאמר  בע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין (פורסם בנבו, 4.9.07):

              " עיקרה של התחבולה בניצול מכוון של טעות הזולת והיא עשויה להתגבש באי  גילוי עובדות, שעל פי הנסיבות היה מקום לגלותן, תוך קיום מחשבה פלילית בעת ביצוע המעשה או המחדל".

              משניסה הנאשם לנקוט בדרך פעולה זו של תחבולה, גילה קו  שלילי בדרך התנהגותו, מאפיין של ניצול הזולת, שהרי "התחבולה שאין בה מרמה פועלת בדרך עקיפה באמצעות ניצול אי ידיעת האמת על ידי קרבן העבירה... המקבל דבר בתחבולה, מקבלו מכוח אי גילוי מלוא האמת, על רקע אמונה, תמימות, תום לב, או טעות מצד נותן הדבר" (שם).

10.     באשר לשיקולים נוספים לחומרא עומד עברו הפלילי של הנאשם המצביע על פגיעה במוסדות אכיפת החוק, שהביאה להרשעתו בעבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראות חוקיות. על אף שהורשע בעבר בביצוע העבירה של התחזות לאחר במטרה להונות, שב הפעם הנאשם וביצע מעשה דומה.

11.     כשיקולים לקולא ניתן לראות בעובדה שהרשעותיו הקודמות נסובו על מעשים שביצע בעת היותו קטין, באווירת המתח והלחץ שנוצרה בעת שהשוטרים ערכו חיפוש בביתו והיוותה את הרקע להשמעת האיומים ובקיומם של  הצדדים הנורמטיביים באורח חייו של הנאשם, אשר  עבד במפעל בחצור הגלילית ואשר מגיל צעיר היווה משענת כלכלית למשפחתו. גילו הצעיר של הנאשם, כמו גם התנצלותו כלפי השוטר, מצדיקים  נקיטה של  גישת בית הלל בפסיקת עונשו, מתוך תקווה שלא יהפוך את ההסתבכות עם החוק לדרך חיים.

12.     בסופו של דבר, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים והנסיבות שפורטו לעיל לקולא ולחומרא, ומתוך מגמה ליצור איזון ראוי ביניהם, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

          א.      ששה חודשי מאסר בפועל, שמתוכם תנוכה תקופת מעצרו, מיום 28.3.11 ועד

                   ליום 2.6.11.

          ב.      ארבעה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהנאשם יעבור על אחת מהעבירות שבהן הורשע במשך עשרים וארבעה חודשים מתום תקופת מאסרו בפועל.